דברים לזכרו של מר שמואל ברמן ז"ל – ההרצאה המרגשת של מר רפי רייזר בכנס השנתי של עדשות ומשטח העין 2014
לפני פחות משלושה חודשים בעיצומה של המלחמה בדרום נסתלק מאיתנו עמית יקר,
אדם נדיר, איש מקצוע מהחשובים והטובים ,ויש אומרים הטוב ביותר שמקצוע האופטומטריה בארץ נתברך בו .
שמוליק עלה לארץ בגיל 4 , אביו משה ברמן חבר ליעקב רפאל שניהם עולים מדרום אפריקה ויחד הקימו פיתחו וביססו מכון אופטיקה שעסק בנוסף להתאמת משקפיים בהתאמה וייצור של עדשות מגע עיניים תותבות ופרוטזות לעין.
לתוך העולם הזה גדל שמוליק במשפחה חמה ותומכת, ילד ונער שמגיל צעיר מאוד בילה לא מעט בבתי חולים עקב היותו חולה בדלקת פרקים ,אשר הצריכה לעתים טיפולים וניתוחים לא קלים. ילדות זו אולי היא שפיתחה בו את החוסן הפנימי המופלא הזה של "האיש שלא מוותר",
בשנת 1969 חזר שמואל לארץ לאחר שסיים את לימודי האופטומטריה באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה ,מוסד אקדמי ידוע ואיכותי. מתחילת שנות השבעים התרכז והתמקצע בהתאמה וייצור של עדשות מגע לעין החולה.
לאורך 40 שנה בקירוב , הקליניקה , המטופלים והעובדים עברו איתו מרח אלנבי בתחילה לרחוב מונטיפיורי ומשם לאבן גבירול עד שהגיע למכון ברח ליברמן –מרכז תל אביב.
בד בבד עבד עד לשנת 2010 בבית החולים אסף הרופא במקביל גם ניהל את המרפאה לעדשות מגע רפואיות במחלקת העיניים של בי"ח איכילוב תחת ניהולו של פרופ' לזר .
שמואל , היה "איש של נתינה".
בסבלנות ,בצניעות, ברוך ,באמפתיה ובעידוד אין קץ טיפל במקרים הקשים ביותר של עיניים וקרניות חולות ,וכל זה במקצוענות שאין שניה לה. בעקשנות אין קץ ניסה בכל דרך להקל סבלם של המטופלים כאשר אופציות טיפוליות רפואיות אחרות מיצו את עצמן. לעתים כבר ללא כל שיקול של רווח כספי. החולים לעולם לא שכחו את זה- והקשר שלו עם הלקוחות היה הרבה מעבר ליחסי מטפל-מטופל.
כיצרן של עדשות מגע קורניאליות או סקלרליות, למין חומרי הגלם הקדומים כגון PMMA ועד לחומרים עבירי חמצן מהחדישים ביותר ,לא היה כמוהו להכיר את היתרונות והחסרונות שלהם.
שמואל משך אליו בדרכו הנינוחה עשרות אנשי מקצוע – רופאים ואופטומטריסטים , כאלו שהיו חסרי ניסיון וכאלו שהיו מומחים מנוסים ,עם כולם חלק מים הידע שהתברך בו.
בסבלנות ,בצניעות, ברוך באמפתיה ובעידוד אין קץ טיפל במקרים הקשים ביותר של עיניים וקרניות חולות ,וכל זה במקצוענות שאין שניה לה. חוג המטופלים שלו היו קבוצה שהרגישה חלק ממשפחה גדולה, את זאת ידע שמואל וצוות העובדים המסור שלו
שמואל היה "איש של אנשים" ,איש שיחה אינטליגנטי וידען , חוגי מכריו ועמיתיו פזורים על פני הגלובוס מדון עזקיאל הידוע באוסטרליה ועד לקן פולום בלונדון להזכיר רק שניים.
לאורך הרבה שנים היו לו בבתי הקפה הקרובים אליו ,באופן קבוע וסמי קבוע חוגי פרלמנט -פרלמנט חברי הילדות התל אביביים שלו, פרלמנט "דוברי האנגלית", פרלמנט רופאות ורופאי העיניים, פרלמנט אופטומטרי וסטודנטיאלי,
עם כולם מצא את הזמן לחלק חוויות וידע. מספרים עליו שההספק שלו ביום עבודה היה כמו של שלושה אנשים.
שמואל ידע באופן טבעי כי אין תחליף לצוות מקצוען , כיוצא בזה ידע לטפח את איליה אורטנברג כממשיך דרכו והצוות המסור, הקרוב והנאמן שכולל את ריקי, רויטל וקרן .
מעל לכל יחסר למשפחתו , אחותו האוהבת מאירה ומשפחתה ולאחינייו שהיו כל כך יקרים לליבו.
אני תקווה שישמש מודל למצויינות מקצוענות ואנושיות לכל מי שפגש והכיר את האיש היקר הזה.
יהי זכרו ברוך.
רפי רייזר
מאמרים נוספים אודות שמואל באתר המקיף אופטומטריה
